החלטה בתיק בש"א 161101/05

1.         המבקשים הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש משכנתא ביחס לדירה וביחס למבנה מסחרי.

            על פי הנטען בבקשה, ניהלו חברות בהן משמשים המבקשים 1, 3 ו-5, חשבון בבנק המשיב. הדירה הייתה משועבדת לבנק למסחר להבטחת אשראי ע"ס 200,000 ש"ח. למבקשים היה מגרש בתל ברוך והם ביקשו לבנות עליו מבנה. הם נזקקו לאשראי בסך 500,000 ש"ח. המבקש 5 הסכים עם מנהל המשיב (מר פינחסוב) שהבנק המשיב יעביר לבנק למסחר סך של 200,000 ש"ח והדירה תשועבד לטובתו להבטחת סכום זה. בנוסף, ילווה הבנק המשיב את הבנייה בתל ברוך וייתן אשראי נוסף של 500,000 ש"ח. האשראי הנוסף, במידה ויינתן, יובטח בשעבוד הדירה ללא הגבלה בסכום ויתווסף לכך אשראי בסך 700,000 ש"ח נגד שעבוד המגרש בתל ברוך. הסכמת המבקשים לשעבוד הדירה ללא הגבלת סכום, נבעה אפוא אך ורק מכוונתם לבצע באמצעות המשיב את ליווי הבנייה במגרש בתל ברוך. בסופו של דבר, לא הסכים הבנק המשיב ללוות את הבנייה על המגרש בתל ברוך. מנהל המשיב הודיע למבקשים במספר הזדמנויות כדי בנסיבות אלה, שוב לא יתנגד הבנק לכך שהשעבוד על הדירה ישוחרר נגד תשלום של 200,000 ש"ח. בשל יחסי אמון בין המבקשים לבין המשיב (אותו הכירו עוד מן התקופה בה עבד בבנק למסחר), הסתפקו הם בהבטחתו והתחייבותו לשחרר שיעבוד הדירה נגד סך של 200,000 ש"ח. דא עקא, משעזב מנהל המשיב את תפקידו והגיע תחתיו מנהל אחר (מר שווילי) - נדרשו המבקשים לפרוע את כל יתרות החובה של החברות והגופים הקשורים עמם, בתוך שלוש שנים. המבקשים ביקשו לסלק את מלוא האשראי תוך 4 שנים ודרשו לאפשר להם לשחרר את השעבוד על הדירה נגד תשלום של 200,000 ש"ח. הבנק סירב לכך ובסופו של דבר לאחר מו"מ (תחת מחאה) הוסכם (לטענת המבקשים) כי השעבוד על הדירה ישוחרר לאחר שישולם סך של 540,000 ש"ח (ב-30 תשלומים בני 18,000 ש"ח כל אחד). הסכמה זו הושגה בחודש מאי 2004. בסופו של דבר, חזר בו הבנק אף מהסכמה זו. הבנק המשיב הגיש בקשה למימוש השעבוד על הדירה לצורך קבלת סך של 1,000,000 ש"ח מן המימוש. לשיטת המבקשים, אין הבנק רשאי להיפרע יותר מאשר סך של 200,000 ש"ח מן הדירה. אגב, המבקש 1 שהוא בעליה של הדירה, ויתר על הגנת דירת המגורים עת חתם על שטר המשכנתא. ברם, אם אכן ימומש השעבוד - תאבד דירת המבקשים 1 ו-2. המבקשים מוכנים לגייס את הסך של 200,000 ש"ח לשם פדיון הדירה.

אשר למבנה המסחרי - סבורים המבקשים שאין להתיר לבנק המשיב למכרו כחטיבה אחת. זאת מן הטעם שמדובר במחצית בניין בן שלוש קומות ויהא זה עדיף למכור כל יחידה בנפרד, שכן באופן זה תגדל התשואה.

המבקשים סבורים כי מאזן הנוכחות נוטה לטובתם, שכן ערך הדירה והמבנה המסחרי אינו צפוי לרדת והבנק לא ייפגע אם ימתין לבירור התובענה בטרם ימכור את הנכסים. אמנם כן, הבנק הגיש תובענות נגד המבקשים והחברות, בהן דרש תשלום כשל כ-3.4 מיליון ש"ח, אלא שהמבקשים כופרים בחוב והגישו בקשות רשות להתגונן כלפי התובענות. לשיטת המבקשים, נובע הסכסוך דנן מכך שהבנק המשיב החליט להפסיק את פעילותו כבנק ומשכך - החל לדרוש החזר מיידי של כל האשראי שנתן ובזאת אין המבקשים מסוגלים לעמוד. הבקשה נתמכה בתצהיר המבקש 5 אשר ניהל את המגעים עם הבנק המשיב.

2.         המשיב התנגד לבקשה דנן. מתגובתו עולה כפירה מוחלטת בטענה כאילו השעבוד ביחס לדירה חל על 200,000 ש"ח בלבד וכאילו עניין זה הוסכם בין המבקש 5 לבין מנהלו דאז של הבנק המשיב (מר פנחסוב) או המנהל שבא אחריו (מר שווילי). שטר המשכנתא מעיד על כך שהשעבוד נעשה ללא הגבלת סכום. יתר על כן: לאחר סירוב הבנק להעמיד אשראי לצורך הבנייה במגרש בתל ברוך, לא דרש איש מן המבקשים להעמיד את השעבוד על 200,000 ש"ח. לכך מצטרפת העובדה שמעולם לא הושג כל הסדר עם מר שווילי לפיו נגד תשלום 540,000 ש"ח, ישוחרר השעבוד מן הדירה. אמנם כן הייתה זו דרישת המבקשים (והחברות), כעולה מנספח ג לבקשה, אלא שמדובר בדרישה ולא בהסכם. הבנק המשיב ניסה לבוא בדברים עם המבקשים ע"מ להגיע להסדר מוסכם, אך משלא צלח הדבר - הוגשה הבקשה למימוש המשכנתא ביחס לדירה.

            אף ביחס למבנה המסחרי מתנגד המשיב לבקשת הסעד הזמני, מן הטעם שאין בפי המבקשים ולו עילה לכאורה שתצדיק עיכוב המכירה. אכן, המבקשים חפצים למכור הנכס בעצמם, אלא שאף הם מודים כי אין ערובה לכך שיצליחו לגייס את מחיר היעד של 350,000 דולר. מדוע תהא הצדקה לאפשר להם - ולא לבנק - למכור את הנכסים?

3.         המבקשים הגישו תגובה לתשובה שעיקרה כפירה בדברי המצהירה מטעם הבנק המשיב, הגב' אבשלום, שלא הייתה מעורבת בהסכמות (הנטענות) שבין המבקשים לבין מנכ"לי הבנק ביחס לדירה ולסכומי השעבוד הנוגעים לה. הם אף טענו כי לגבי המבנה המסחרי - אין צורך להביא ראיות בשעה שקיימות בעיות רישום ובעיות רישוי - פוחת שווי המבנה, ושווי זה מוסיף ויורד אם נמכר המבנה כיחידה אחת, שעה שמדובר במכירת שתיים וחצי קומות מתוך חמש קומות ושעה שאין כל קשר רציף בין הקומות שבבעלות המבקשים.

4.         השאלה הראשונה הדורשת הכרעה היא שאלת זכותם הלכאורית של המבקשים לגבי הדירה, קרי: האם בפיהם עילת תובענה רצינית לכאורה.

בעניין זה קיימא לן עדות המבקש 5 (בתצהיריו) מול עדות הגב' אבשלום (בתצהירה). בעוד שעדות המבקש 5 הינה עדות של מי שהיה מעורב במגעים, במשאים ומתנים ובהסכמות בין המבקשים לבין הבנק המשיב, גרסתה של הגב' אבשלום היא גרסה אשר מבוססת על מסמכים בלבד. אין כל רבותא בגרסה אחרונה זו, שכן כל אחד יכול לעיין במסמכים וללמוד מהם, למשל, כי הדירה שועבדה ללא הגבלה בסכום. אלא שאין לגלות מן המסמכים מדוע נעשה השעבוד ללא הגבלה. שעה שהמבקשים טוענים שהיה לכך טעם מבורר, שאדניו בהסכמות מפורשות (בע"פ) בין המבקש 5 לבין מנכ"לי הבנק - כסבור הייתי כי המשיב יכפור כדבעי בטענות אלה. לא כך נהג המשיב. אמנם כן, לא נעלם הימני שטענותיהם של המבקשים משקפות הסכמות בע"פ דווקא, אלא שאין ללמוד מכך בלבד כי הן תלויות על בלימה. מכל מקום, בהליכי ביניים רשאי הבנק המשיב להביא את גרסתו לא רק מפיו של המנכ"ל (אף אם למנכ"ל מיוחסות פעולות כאלה ואחרות), אלא גם מפי כל אדם אחר ובלבד שהאחרון יבאר לנו מהי עמדת המנכ"ל. העיון בתצהיר הגב' אבשלום אינו משמיע כי היא ניסתה לשוחח עם מי מן המנכ"לים על מנת ללמוד מהם את עמדתם. יודגש גם שבהליכי ביניים ניתן להביא עדות מפי השמועה ובלבד שהמצהיר יבאר את מקור ידיעתו. כזאת לא נעשה, והדבר פועל לחובת המשיב.

            נראה אפוא שבפי המבקשים קיימת עילה טובה לכאורה, המשמיעה כי הוסכם ששעבוד הדירה יהא עד לסך של 200,000 ש"ח, ככל שלא יינתן ליווי הבנק לבנייה במגרש בתל ברוך.

5.         בנסיבות אלה, סבורני שאף מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. כזכור, מדובר בדירת מגורים וראוי הוא בנסיבות שלא תינתן החלטה המחייבת את פינוי המבקשים 1 ו-2 ממנה בטרם תתברר לגופה הטענה בדבר הגבלת סכום השעבוד. אכן, ניתן לסבור שעניין לנו אך בנזק כספי שייגרם למבקשים 1 ו-2 אם תידחה בקשתם ונזק כספי ניתן לפצות בגינו אם תתקבל התובענה; אלא שהפגיעה הכרוכה המבקשים אם אכן תתקבל תובעתם לאחר פינויים ומכר הדירה, רב וגדול הוא מן הנזק שייגרם לבנק המשיב אם יעוכבו הליכי המכר. יודגש כי עיכוב ההליכים ביחס לדירה אינו ניתן כלאחר יד וללא הפקדת בטוחה הולמת. המבקשים עצמם טוענים כי סכום השעבוד אמור להיות 200,000 ש"ח. הם מוסיפים וטוענים שיוכלו לגייס את הסכום בקרוב. ברם - וכאן טעותם של המבקשים -  אין המדובר בסכום של 200,000 ש"ח כערכו היום, כי אם ביום יצירת השעבוד. אין חולק שהשעבוד נוצר ביום 16.9.01 (ראו סעיף 6 לתצהיר הגב' אבשלום, אשר המבקשים לא כפרו בו). באותו מועד הועבר הסך של 200,000 ש"ח לבנק למסחר לשם שחרור הדירה מן השעבוד לטובתו על-מנת לאפשר רישום השעבוד לטובת הבנק המשיב.

6.         הליכי מכר הדירה הננקטים בתיק 01-15210-74-7יעוכבו עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית בתנאים הבאים:

            (א)       הפקדת התחייבות עצמית של המבקשים, לפי תקנה 365 (ב);

(ב)       תשלום לבנק המשיב של 200,000 ש"ח בצירוף ריבית בנקאית לחשבונות ללא מסגרת אשראי, החל מיום 16.9.01 ועד ליום 15.5.05. תשלום זה יבוצע עד 1.6.05. בתקופת הביניים שמהיום ועד 1.6.05 - יעוכבו הליכי מכר הדירה בהסתמך על ההתחייבות העצמית.

7.         מה זכות לכאורה בפי המבקשים לגבי המבנה המסחרי? לעומת טיעוניהם באשר לדירת המגורים, לא מצאתי כי בפיהם טענה רצינית שיש בה כדי להקים עילה טובה לכאורה. אין הם כופרים בתוקף שטר המשכנתא ואין הם טוענים דבר לגבי הסכמות כאלה ואחרות החורגות משטר המשכנתא, היינו: אין טענה לפיה חיובים חוזיים כאלה ואחרים מסייגים את שטר המשכנתא. כל טענתם מתמצה בשאלת כדאיות המכירה באופן בו מבקש הבנק לבצעה. לא ירדתי לסוף טענתם של המבקשים לפיה יש לאפשר להם למכור המבנה המסחרי במשך 5 חודשים ורק אם יעלו חרס במאמציהם - כי אז יוכל הבנק להמשיך בהליכים. טיעון זה אינו מבוסס על הסכמה כלשהי עם הבנק המשיב. אדניו - כאמור - בכדאיות המכירה של המבנה המסחרי כיחידה אחת. חוששני שאין בפי המבקשים כל זכות תביעה בעניין זה וכל טיעוניהם ראוי שיישמעו בפני ראש ההוצל"פ המופקד על אישור הליכי המכר והמופקד ממילא על ההחלטה מהו הדרך המועילה ביותר לביצוע המכר. בית המשפט אינו צריך להשיג את גבולו של ראש ההוצל"פ ולא ראוי שיעשה כן.

            משאין בפי המבקשים כל טיעון ראוי וטוב לכאורה לביסוס עילה באשר למבנה המסחרי - שוב אין להעתר לבקשתם לגביו.

8.         לפיכך, מתקבלת הבקשה לגבי הדירה, כאמור בסעיף 6 לעיל ונדחית לגבי המבנה המסחרי, כאמור בסעיף 7 לעיל. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ז' אייר תשס"ה ( ‏16 מאי 2005 ), בהעדר.